כל אחד מאיתנו שחווה בדידות מכיר את התחושה הלא נעימה, רגשות החרדה והייאוש שמשתלטים על גופינו, התסכול וחוסר השליטה.
על פי ההגדרה המדעית, בדידות היא "פער בין רצונו של האדם למערכות יחסים חברתיות לבין קשריו החברתיים בפועל” ובעצם מדובר על כך שאדם עשוי לחוות בדידות גם כאשר הוא מוקף בסביבה תומכת ואהוד חברתית.
אז איך מוציאים את העוקץ הזה מהחיים?
האם זה בכלל אפשרי?
אולי אם נמצא קודם איפה הוא נעוץ, נוכל להוציא אותו.
הכל מתחיל כאן.
רצונו של האדם למערכות יחסים חברתיות.
אבל איך אוכל להתחבר לסובבים כשאני לא מחובר לעצמי.
כשהבן אדם מנותק מעצמו, נמצא במעין סוג של חלון ראווה,
איך אני נראה?
מה חושבים עלי?
מה השגתי?
עסוק בעבר או בעתיד, להספיק, להוכיח וכדומה,
העולם הפנימי מתדלדל. ככל שאשחק הצגה חיצונית שהיא לא אני,
זה כמו לחיות כבוי בעודי בחיים.
יש להבין את המהלך שלוקח אותנו למקום שאנחנו מנותקים מעצמנו.
זו עבודה, לא להיבהל.
לפעמים צריך עזרה של מישהו שיעזור לפתוח, לזהות מה תוקע, מה אני רוצה באמת, ללמוד את התגובות שלי כשאני מופעל רגשית מנותק מה האני אמיתי. מהמקום של חיבור למהות שלי הדרך לחיבור אל הסובבים היא קלה וזורמת.
כשאני מגלה את ההזדהות שלי עם דימויים הרחוקים מהעצמי האמיתי שלי, אז החלון ראווה מתנפץ, וזה מאוד כואב. יחד עם זאת מתחיל מהלך המאפשר לעצור ולשאול: לאן אני רץ?, מה אני רוצה באמת? מה שאני רוצה, זה מדויק לי או רק עניינים חיצוניים? כשאגיע לרצון האמיתי שלי, אוכל להתחיל להתחבר לעצמי ואוכל למצוא את עצמי באחרים.
אתם יכולים גם לכתוב לנו! אנחנו חוזרים מיד. נסו אותנו.
WhatsApp us