כולנו,כל אחד ואחת מאיתנו חווים אבל בשלב כזה או אחר בחיינו.
אם זה פיטורים, גירושין קשים או חלילה אובדן של אדם קרוב.
תחושת האבל הינה חלק ממארג הרגשות שלנו כבני אדם.
אנו מתגעגעים לאדם אהוב לפעמים במשך כל ימי חיינו, אך כיצד ניתן למנוע מהאבל והאובדן לנהל את חיינו?
אובדן משמעותי מעלה אין סוף שאלות בעקבותיו.
למה דווקא לי?
מה עשיתי?
אם הייתי עושה כך אולי…?
איך יכול להיות שזה קרה לו?
למה זה קרה?
איך להשלים עם המציאות?
חוסר הבנה של המציאות גורם לסבל רב. והאמת היא שאי אפשר להבין את הלמה,
ההתמודדות זה חלק מההתפתחות בחיים והתנאי הבסיסי להתמודד הוא להבין שאני לא מבין ואין לי אפשרות להבין את הלמה?
כל הניסיונות שכל אחד עובר, הם כדי לתת לאדם את האפשרות להתחזק, ולרומם אותו למקום גבוה יותר.
"קח אותי במקום", "תן לי עוד כמה שנים לחיות"
המיקוח הוא שלב המאפיין חולים סופניים, כמעט על-אנושי לאדם להשלים עם העובדה שנשאר לו זמן קצוב.
לקרובי משפחה השלב הזה יכול להימשך גם לאחר האובדן, ולהיות זמן רב במחשבות, יש האומרים כי זהו השלב הקשה ביותר בתקופת האבל.
אם אתם חשים שאתם בשלב זה, נסו להיות קלים עם עצמכם, אל תקחו על עצמכם אשמה על כך ונסו להבין כי לא אתם אשמים באובדן שחוויתם.
זהו השלב, ששלושת השלבים האחרים מתנקזים אליו.
תחושת הדיכאון תלווה כל אדם באופן שונה,
אם בעוצמה ואם במשך הזמן שהוא יחווה אותה.
תחושת ההחמצה על דברים שיכלו לקרות, הגעגוע
והידע שמשהו חשוב לכם נגמר באופן סופי כל כך,יכול להוביל למצב שבו לא תראו את הדברים הטובים בחיים, את העתיד שיגיע בלי שתוכלו לעשות דבר בנידון.
הדיכאון גם הוא חלק אינטגרלי מתהליך האבל, למרות שרובנו נרצה לעבור אותו כמה שיותר מהר, יש לתת לו מקום בהליך ההחלמה מבלי לשקוע לתוך אפיזודות ארוכות שלו.
זהו שלב שלצערנו לא כולם מצליחים להגיע אליו,שלב זה יכול להגיע הרבה אחרי השלבים האחרים אם בכלל.
בשלב זה, המתאבל עושה את חשבונו עם היקום, שואל עצמו שאלות על חייו ועל עתידו.
שלב זה מאופיין לרוב בתשישות נפשית ופיזית, האדם ירצה לקבל מנוחה רבה ולא פשוט לחדור את המעטפת הזו.
חשוב לדעת שאם איבדתם אדם יקר לליבכם, אתם לעולם לא תשכחו אותו והוא ישאר אתכם לנצח.
מעבר לזכרונות הטריים של האובדן,ישנם זכרונות חיוביים וטובים מאותו אדם איתו חלקתם חלק נכבד מחייכם. אסור לכם לשכוח זאת.
אל תנסו להתגבר על תחושת האובדן לבדכם, יש בסביבתכם אנשים שירצו לסייע ולתמוך בכם.
אל תפחדו להושיט יד לעזרה, התקווה היא שלכולנו יש סביבה אוהבת ותומכת שתעזור לנו במצבי משבר שכאלה.
בקשה לעזרה או לסיוע לא תפחית מעוצמת הגעגוע או הכאב אך היא תוכל לרכך אותו במעט,
הרשו לעצמכם לצחוק ולהנות מדברים שנהנתם מהם בעבר. ומעל הכל, תדעו כי הרגשות שלכם הם לגיטימיים,
בכל שלב שתחוו אותם ובכל סדר,אין נוסחה כשזה מגיע לאובדן ואבל על אדם קרוב או על עצמכם, תנו לעצמכם את המקום להחלים בקצב שלכם ותזכרו כי החיים ממשיכים הלאה.
אתם יכולים גם לכתוב לנו! אנחנו חוזרים מיד. נסו אותנו.
WhatsApp us